About this episode
לאינסטגרם של לירוןhttps://www.instagram.com/liron.roseטל אורנן — איש ציבור, איש ביטחון לשעבר ופרשן פוליטי שמרבה להתארח בערוצי הטלוויזיה — מגיע ל״הינשוף״ לשיחה בלתי מצונזרת על ההווה והעתיד: מה באמת קרה לנו תודעתית, מדוע קשה כל כך להפנים את המציאות, ואיך בונים מחדש ביטחון, כלכלה ובריתות אזוריות בלי להסתנוור מהסיסמה ״מעצמה אזורית״.אורנן פותח בתחושת ההקלה הרגעית אחרי חילוץ חטופים — ״רוגע לרגע״ — אך מדגיש שזה לא סוף הסיפור: ״לא סיימנו עם כלום; יש חלון הזדמנויות לצד סכנות חדשות״. מכאן השיחה נעה בין המאקרו לגיאו־אסטרטגיה: פרויקט ״העמק״ (מסדרון כלכלי הודו–מפרץ–ישראל–אירופה), פוטנציאל הסכמות עם סעודיה והצורך לקשור את מצרים וירדן בכלכלה ישראלית יציבה. לצד האופטימיות הזהירה הוא מזהיר מפני תפקידן הכפול של קטר וטורקיה ומדגיש: ״חייבים לצמצם תלות – בתעשיית הנשק, באנרגיה ובשרשראות האספקה״.ברובד המדיני־ביטחוני אורנן דוחה את רעיון המדינה הפלסטינית במציאות שלאחר המלחמה, ומציע חשיבה פרגמטית־אזורית במקום אשליות ישנות. על חמאס הוא חד: ״הדרך היחידה לפרק ארגון כזה מנשק – היא ברלין 1945: בונקר־בונקר״. ולגבי הצפון: ״אי־אפשר להשאיר 40 אלף רדואן על הגבול ולקרוא לזה ‘הסכם’״.חלק מרכזי בפרק מוקדש לתודעה ולתקשורת: אורנן מבקר חריפות את האופן שבו ערוצי המיינסטרים ״מייצרים מציאות״ במקום לדווח עליה, מתאר את המעבר של הציבור לצריכת מידע בטלגרם וברשתות, וקורא להקמת גוף אזרחי־טכנולוגי לאומי להסברה חכמה: ״אם הייתי ראש הממשלה הייתי מקים סטארט־אפ של תודעה, לא עוד משרד ממשלתי״.לצד זה, יש גם חשבון־נפש פנימי: אחריות פוליטית משני הצדדים, ביקורת על התרגלות לשקט מדומה ועל הרצון ל״שבדיה בעברית״ באזור שלא מאפשר אשליות. ״המחיר על ‘שקט’ נגבה בריבית דריבית - הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים״, הוא אומר.ציטוטים נבחרים:״קיבלנו רגע של נשימה — לא סיום מלחמה.״״ישראל חייבת להיות צומת — אנרגיה, תעשייה, לוגיסטיקה — אבל בלי מגלומניה.״ברלין 1945 — זו השפה היחידה שפורקת ארגון טרור מנשק.״הסברה זה לא משרד; זה סטארט־אפ.״פרק חד, טעון ומפוכח על ביטחון, כלכלה, תודעה ועתיד היחסים עם האזור והעולם.מוזמנים להאזין, להגיב ולהירשם לערוץ "הינשוף". הופק ע"י הקונספט:https://the-concept.co.il/
